<h1>סמ"ג עשין סימן י"ב</h1>
<h2>דף לז.</h2>
ובמסכת נדרים אמרו, מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר מותר ללמדה בשכר (לשון רמב"ם ת"ת פ"א ה"ז), שכר שימור קטן או שכר פיסוק הטעמים. אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר שנאמר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני וגו' מה אני למדתי אתכם בחנם אף אתם בחנם וכן תלמדו לדורות בחנם כמו שלמדתם ממני, לא מצא מי שילמדנו בחנם ישכור מלמד שנאמר אמת קנה, ואע"פ כן אסור לו ללמד לאחרים בשכר שנאמר ואל תמכור (ע"פ רמב"ם שם ע"ש ובלח"מ). ובירושלמי דפרק אין בין המודר (נדרים דף י"ד ב') גרסינן חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום וכן חמי[י] מתנינייה נסבין אגרהון אמר רבי יודן בר ישמעאל שכר בטלה הן נוטלין. ובטעם זה יתישב מה שאומרין בפרק אחרון דכתובות (ק"ו א') דמלמדי הלכות שחיטה והלכות קמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלישכה, ובפסיקתא (ויקרא רבה פ"ל א') פירש רבי חייא ורבי ברכיה בשם רבי נהוראי כתיב (ירמיהו ל' כ') ופקדתי על כל לחציו ואפילו [על] גבאי צדקה, חוץ משכר סופרים ומשנים שאין נוטלין אלא שכר בטלה בלבד שכל שכר דבר אחד מן התורה אין בריה יכולה ליתן.
<h2>דף סב.</h2>
גרסינן בנדרים פרק קונם המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם בקל וחומר ומה בלטשצר שנשתמש בכלי קודש שנתחללו שנאמר (יחזקאל ז' כ"ב) (ויבואו) [ובאו בה] פריצים וחיללוה נעקר מן העולם בלילה ההוא שנאמר (דניאל ה' ל') ביה בליליא קטיל בל(ט)שצר המשתמש בתורה שהיא לעולם קודש לא כל שכן, ומפרש לה בפרק בני העיר (מגילה כ"ח ב') דגרסינן שם תנן במסכת אבות (פ"א) ודאשתמש בתגא חלף אמר ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכות, ופירש בערוך (ערך תג) המשתמש בכלי שהוא מוכתר בכתר של תורה ראוי להריגה. ובאבות דר"נ (פי"ב הי"ג) דורשו למשתמש בשם המפורש.
עוד שם אמר רבא שרי ליה לאיניש לאודועי לנפשיה באתרא דלא ידעין ליה דכתיב (מלכים א' י"ח י"ב) ועבדך ירא את ה' מנעוריו, ומקשה והרי רבי טרפון שנצטער על שהודיע את עצמו לאדם אחד שהעלילו על ממון ומתרץ שאני רבי טרפון דעשיר גדול היה והיה לו לפייסו בדמים. ואמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר שרי לי תגראי בראש, כלומר, עשו לי דין שלי תחילה, או תנו לי חלק בראש, דאמר מר מה כהן נוטל חלק בראש אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש. ואמר רבא שם (ע"ב) שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהבינן מנדא כרגא דכתיב (עזרא ז' כ"ד) מנדא בלו והלך לא שליט למירמא עליהו ואמר רב יהודה מנדא זו מנת המלך בלו זו כסף גולגלתא והלך זו ארנונא. ובפרק בא לו (יומא ע"ב ב') אמר רבי יוחנן כתיב (דברים י' א') ועשית [לך] ארון עץ וכתיב (שמות כ"ה י') ועשו ארון עצי שטים מכאן שהתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו.
